ממתי אתם מצלמים?

פורסם ב: יום שני, 20 במאי 2013


אני מניח שגם אתכם שאלו לא פעם "כמה זמן אתה מצלמים?" ואף אתם השבתם במספר, שהוא התוצאה של החישוב לאחור של מספר השנים שעברו מהיום שקיבלתם מצלמה לידיים שלכם והתחלתם ממש ללמוד איך לצלם איתה ועד לרגע השאלה.

זה לפחות מה שאני עשיתי תמיד. נזכרתי בשליח שהגיע למקום העבודה הקודם שלי כשהוא מחזיק קופסא קטנה עם Canon G9 ואז בשיעורים הפרטיים שקיבלתי מאודי אפרת, שהיה הבוס שלי באותה חברה ושלימד אותי איך להפעיל אותה ומה זה צמצם וחוק השלישים.

אבל היום אם תשאלו אותי ממתי אני מצלם אני אשיב אחרת.


היום אני בטוח שאתה מתחיל להיות צלם מהרגע שאתה מתחיל להסתכל על העולם סביבך ולגלות שיש בו עוד הרבה אנשים חוץ ממך, להבין שמצפים ממך לתקשר איתם ולגלות שזאת לא הפעולה הכי פשוטה בעולם.

כלומר צלם טוב היה רגיל להיות זבוב בודד על הקיר הרבה לפני שהוא מתחיל להצדיק את המוזרות הטבעית שלו בבחירת התפקיד הרשמי של תיעוד החבורה.

דמיינו מה יחשוב חייזר שבוחן באופן סוציולוגי מסיבת יומולדת אליה הוזמן צלם ומה הוא יכתוב במאמר שלו אודות הנפשות הפועלות והקשרים החברתיים באותה מסיבה:

"היה שם בחור שלמרות שהוא נראה כמו כולם במבט ראשון, הוא כל הזמן היה במרחק 4-3 מטרים משאר האנשים החוגגים.

בזמן שכולם נעמדו הוא נשכב ובזמן שכולם רקדו הוא בכלל טיפס על סולם. הייתה לו קופסא שחורה ומרעישה ביד שדרכה הוא הסתכל על האחרים וכל פעם, אחרי שהוא שוב הרעיש איתה, הוא הסתכל על הגב שלה ובחלק גדול מהפעמים קילל והניד את הראש אחרי שהוא עשה את זה.

במהלך המסיבה הוא צעק לכל השאר צעקות מוזרות כאילו רק בשביל להפריע לכולם, בחלק מהפעמים הוא התחנן בפניהם שלא יסתכלו עליו ויתנהגו `כאילו הוא לא שם` או שהוא עצר את ההתנהלות השוטפת מסביבו קיבץ כמה חוגגים יחד רק בשביל להסתכל עליהם שוב דרך הקופסא השחורה שלו, להרעיש איתה עוד פעם ולחזור שוב לפינה הרחוקה שלו.
למרות שהוא לא שמח עם כולם ולא רקד עם אף אחד הוא בכל זאת נשאר כמעט עד שאחרון החוגגים עזב ובאופן מפתיע, נראה שמח ומאושר בסופו של הערב."

אולי מישהו שנוח וטוב לו להיות שכזה היה כזה הרבה לפני שהוא קנה את  המצלמה הראשונה שלו?

מאז שהוא היה ילד הוא תמיד היה הולך ברחוב רק ליד שאר האנשים שכשהוא מנסה להבין מי הם ולאן הם כל כך ממהרים כל הזמן, אם הוא היה בחדר עם יותר מ-4 זרים הוא ישר מצא את עצמו ליד החלון, מסתכל עליהם בסקרנות מהצד ומחפש מה לעשות עם הידיים, הוא נלחץ באירועים חברתיים ואף פעם לא ידע מה להגיד או איך להתנהג כשהוא בא לשבעה או לבר מצווה של הדוד, והוא למד לחיות ולראות את העולם ככה הרבה לפני שהוא התחיל לצלם.

כשהוא התחיל לצלם בפועל הוא פשוט מצא את הדרך בה הוא יוכל באופן רשמי להיות כזה, להרגיש בנוח עם המוזרות שלו, לעמוד ולצפות בסקרנות וברישיון מהצד ואפילו להצליח להתפרנס מזה.

אז ממתי אתם מצלמים?

13 תגובות על "ממתי אתם מצלמים?"

אנונימי אמר/ה...

מגיל 16 , המצלמה הראשונה שנחתה אצלנו בבית וישר התאהבתי

אנונימי אמר/ה...

אחרי הרבה שנות צילום לספירתך וארבעה ילדים גיליתי דבר חשוב נוסף.
אומנם זה נשמע אולי ריגשי מדי אבל באמת חשוב! צלם טוב יודע מתי להניח את המצלמה בצד ולמרות הקושי נותן לעצמו לחוות מבפנים את החוויה. זה מלמד ומעשיר שלא לדבר על המערכת האקולוגית משפחתית ששמחה בנוכחות אמתית ולא כזו שבוחנת. אז כן אני מסתפק בכמה תמונות מסורתיות במצלמה ישנה עם עדשת זום גרועה...
בהצלחה.

קרן יניב אמר/ה...

תאור מדוייק! לפי הבלוג, מגיל 5
בפועל קיבלתי מצלמה ראשונה לידיים בגיל 8...

רז זאב בליזובסקי אמר/ה...

אממממ... מגיל 9 כשקניתי מצלמת כיס דיגיטלית בחנות צעצועים.... אולי גם לפני זה?
מה שבטוח, חשתי הזדהות עמוקה עם הכתוב כאן :-)

עפר אמר/ה...

אלכס ליבק ענה פעם שהוא מצלם שעה.
חיבור של כל הפריימים שהוא צילם

רוני אמר/ה...

תומר, אין עליך.
אפיינת כל כך נכון את הצלם/צייר...
תגיד, חשבת אולי לעבור גם לכתיבה יותר 'כבדה'? ספר ממש?

דובי אמר/ה...

הצלחת לתאר את אופייו של הצלם באופן מדויק ומשעשע
נהניתי לקרוא

אנונימי אמר/ה...

אני דווקא לא מסכים כל-כך.

לפני שנדבקתי בחיידק הצילום הייתי מאוד מעורב חברתית ולא אחד שיושב ובוחן מהצד.

גם היום כשאני בבילוי עם חברים, 'כצלם שבחבורה', אני יודע להבין איפה יש תמונה ששווה צילום (בעיניי) ורב הזמן אני מרפה ומניח את המצלמה בצד. כך אני גם מצלם באירועים.
לא יורה לכל הכיוונים. מחכה לרגע המתאים ואז מצלם.
תשומת הלב הזו אגב לא גורמת לי לפספס תמונה חשובה - להיפך. אני מוכן יותר כשהיא צצה.

Unknown אמר/ה...

יש לך בלוג מקסים!! אני צלם חובב שעושה פרויקטים קטנים מידי פעם, אני רוצה להקים בלוג בו אוכל להציג את התמונות שלי - אשמח אם תשלח לי את הטלפון של מי שבנה לך את הבלוג..
תודה והמשך עשייה מבורכת,
אייל

תומר יעקבסון אמר/ה...

הי ותודה לכם על התגובות והזמן שלכם:-)
איל - אני עשיתי את הבלוג לבד כשאני משתמש במערכת שך בלוגר (blogger ) ממש פשוט ולא מצריך ידע רחב מידי במחשבים. בהצלחה!

אנונימי אמר/ה...

מאז שהעברתי למצב M ;)

דרור אליעד אמר/ה...

פוסט מעניין תומר.
יש משהו שממש מזדהה איתך בחיצוניות האישית שלי כבחור שמצלם,
אבל יש משהו שאני נוטה לא להסכים איתו, קצת אידיאולוגית.
הרי ראוי שהצלם, שבוחן את החברה שלה בצורה כל כך מקיפה ורחבה, מסתכל על הפרטים בתוכה ויודע באמת להתבונן (כשתופעה זו כבר מזמן לא שכיחה בין אנשים בחברה שלנו, ההתבוננות המעמיקה הזו). ראוי שצלם יהיה מעורה ומעורב בפרטים אשר אותם הוא מצלם, צלם רחוב טוב בעיני הוא צלם שמצליח להיות חיצוני לסיטואציה אך גם להתקרב, ולהיות אחראי לה. (אולי גם צלם מכל סוג שהוא)
אמליץ לך לראות את הפרק של גיבורי תרבות מערוץ 8 של HOT, על אלכס ליבק, אם לא עשית זאת עד עתה. לי זה העלה המון מחשבות על התפקיד החברתי של הצלם, מעבר לפרנסתו.

רותי אמר/ה...

ממש מרתק לקרוא את הבלוג שלך. תמשיך להעשיר אותנו.

הוסף רשומת תגובה